השעון הפוליטי
דן גולדנבלטהמושג השעון הפוליטי מתייחס לעובדה שפוליטיקאי לעולם לא יתעניין במה שקורה מעבר לקדנציה שלו. אפילו אם פוליטיקאי נבחר לקדנציות רצופות, כל קדנציה עומדת בפני עצמה בלבד. על פי השעון הזה, פוליטיקאי לא עוסק ולא יעסוק בשום דבר שאת תוצאותיו לא יראו תוך, לכל היותר, פרק זמן של קדנציה אחת. שהרי בפרק זמן ארוך מזה הפוליטיקאי לא יזכה לקרדיט על העשייה ואם אין קרדיט אזי שאין טעם כיוון שזה לא מקדם את בחירת הפוליטיקאי לקדנציה נוספת. זוהי גישה מאד בעייתית. ישנם סוגיות ובעיות שהמדינה צריכה להתמודד איתם ושהטיפול בהם או התוצאות (החיוביות) שלהם יורגשו אחרי יותר מ 4 שנים (או פחות במציאות הפוליטית שלנו). הרי למה שפוליטיקאי יעבוד היום על נושא שמישהו אחרי יקטוף את הקרדיט בעוד 7, 8 או 10 שנים?
אתמול עלתה במוחי המחשבה שהשיטה שאנחנו מנסים לאמץ, קרי הפיכת פעילות המפלגה וחברי הכנסת שבה לשקופה בעזרת האינטרנט נוגדת את הגישה הזו ואם זה אכן כך אזי שזה עוד דבר חיובי שאני מוצא ב”הצפת” הפוליטיקה לאינטרנט. הרי, כבר כעת, ישנם בעמוד הראשי נושאים שאת הטיפול בהם לא נצליח לסיים בקדנציה הנוכחית. וזה תמיד יהיה כך. מי שמדווח באופן מיידי וישיר על עשייה בפועל לא יכול להראות אך ורק דברים גמורים. אם היינו רוצים היינו יכולים לכתוב ולפרסם רק דברים שהשלמנו אבל זה משעמם ואת זה עושים כולם.
הסיפור הזה נכתב ביום שני, 26 לדצמבר 2005, בשעה 10:27,
והוא שייך לנושא כללי
, אקטואליה , פוליטיקה .
את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0.
אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;
רביעי, 28 לדצמבר 2005 בשעה 15:06
האפקט שציינת הוא עוד אחד מיתרונות הדיקטטורה על הדמוקרטיה, וימשיך להתקיים כל עוד רוב הבוחרים אינם מפעילים שיקול לטווח זמן ארוך. ישנם כמה יוצאי דופן, לדוגמה, נראה לי שרבים מתושבי תל אביב מעריכים את את פעילותו של חולדאי שמקדיש המון כסף לתשתיות ולפרוייקטים שאין להם תוצאות מיידיות (ואף גורמים למטרדים לתושבים בטווח הקצר). כשמנהיג מצליח להדגיש ולתקשר את העבודה שהוא עושה לטווח הרחוק, יש סיכוי שהוא יתוגמל, אם כי ודאי שזה קל יותר במערכת יציבה יחסית כמו עירייה וקשה יותר במישור הארצי
רביעי, 28 לדצמבר 2005 בשעה 21:24
לדעתי הבעיה מתחילה בזה שיש פוליטיקאים לא-איכותיים בעליל שיודעים מראש שהכנסתם לכנסת הייתה מכוחה של אינרציה מיסתורית, אקראית ובלתי-חוזרת…
נ.ב. הצעה למשחק נחמד בשעות השיעמום: לעבור באתר הכנסת על פרטיהם של כל הח”כים, כשמסתכלים שם על השכלה (וגם על דברים אחרים) אי אפשר שלא לצחוק (בהיסטריה קלה).
חמישי, 29 לדצמבר 2005 בשעה 21:31
הרכבת הקלה בתל אביב היא דוגמא נהדרת (מבלי להיכנס לדיון אם צריכה להיות עילית או תחתית).
אפילו ראש עיר, שנבחר לקדנציה ארוכה יותר מחברי כנסת, איננו שש להשקיע “לטווח הארוך” ומעדיף ליצור טלאי על טלאי (עוד מחלף, עוד מגרש חניה בכיכר העיר).
טוב בסוף אני כן אכנס לדיון, לפעמים יש לי תחושה שירוקים מסוימים מתרצים את הצורך ברכבת עילית ולא תחתית (ת”א עיר מודרנית יחסית, כבישים רכבים, קרקע לא מתאימה) בגלל שיש צורך בפחות תשתיות על מנת להקים אותה - והנה גם אולי הם יוכלו לנופף במשהו כבר מחר.
שישי, 30 לדצמבר 2005 בשעה 01:48
מה לגבי רכבת תלויה? נניח שלושה מסלולים מעגליים שנפגשים בתחנות מסויימות וממשיכים להקפות גדולות סביבה חלקים בגוש דן. רכבת כמו בשיקאגו (אם איני טועה). לא חוסם את התנועה ומוסיף עו ערוץ תחבורה עילי מעל לערוצי התנועה הקיימים. אני בטוח שזה לא יעלה יותר מלחפור מתחת או מעל לכבישים. אמנם צריך מערכת סופר מודרנית ושקטה אבל תחשבו על זה.
זה בטוח פרוייקט שיקח יותר מקדנציה אבל כפי שנאמר, בת”א ראש העיר מוכן ויכול להרים פרוייקטים תשתיתיים רציניים.
שווה מחשבה אולי. מה דעתכם?
שישי, 30 לדצמבר 2005 בשעה 12:31
פעם חשבתי על רכבל.
לחבר כבלים ממגדל עזריאלי למגדל שער העיר, נגיד אל מגדלים ליד החוף (שעדיף אולי שלא יהיו, אבל אם הם כבר שם) ולהסיע עליהם רכבל.
זה אולי לא מי יודע מה פיתרון לתחבורה, אבל נראה לי יהיה ממש כיף (אולי אפילו אטרקציה תיירותית).
שישי, 30 לדצמבר 2005 בשעה 13:47
די נו, אני נכנסת לסרט “האלמנט החמישי”…