הבחירה הדמוקרטית

36 תגובות ל-“ההחלטה נפלה - הבחירה הדמוקרטית רצה לכנסת ה 17”

1. מאת אורי:
   ראשון, 25 לדצמבר 2005 בשעה 15:55

   אם לא תעברו את אחוז החסימה, הקולות שהצביעו לכם יפסלו, נכון?

   מה ההערכה שלכם לסיכוי לעבור את אחוז החסימה?

2. מאת דן גולדנבלט:
   ראשון, 25 לדצמבר 2005 בשעה 16:18

   מפלגת הבחירה הדמוקרטית עוברת את אחוז החסימה כבר ובעזרת קולות רוסיים בלבד. הרוסים מכירים את עשייתו של רומן ברונפמן היטב. נכון להיום ישנם רק שני שחקנים ברחוב הרוסי. האחד הוא אביגדור ליברמן ואילו השני, אם כי לא באותו סדר גודל, הוא רומן ברונפמן. על פי סקרים חוזרים ונשנים מפלגת הבחירה הדמוקרטית עוברת את אחוז החסימה ברחוב הרוסי מה שאומר שכל קול ישראלי רק מחזק את נוכחותה ומעלה את מספר המנדטים שלה בכנסת הבא.

   כך, אין סכנה לבזבוז הקול.

   אגב, יש שישאלו איך זה לא מופיע בסקרים. ובכן, יש לכך הסבר פשוט. הסקרים שמתבצעים עבור העיתונים, ידיעות, הארץ, מעריב וכן עבור התקשורת האלקטורנית, דוגמים דוברי עברית מעל גיל 18. אמנם מניפולציה קטנה אבל זאת המציאות והיא אינה מוכחשת על ידם.

3. מאת מילוא שור:
   שני, 26 לדצמבר 2005 בשעה 09:09

   לפני שנתיים חזרתי מאיטליה במטוס של אל איטליה. ישבתי בשורות הראשונות וראיתי את רומן גרונפמן ואת בנו יושבים במחלקה הראשונה והדיילות מקרקרות מסביבם.
   קנאתי מאוד בהם על-כן לא אצביע לרשימתו.
   נ.ב. גם אינני מעשן קנביס.
   ד”ש לאמא ואבא

4. מאת רחלי:
   שני, 26 לדצמבר 2005 בשעה 11:14

   כשתתבגר ותוכל להצביע על פי חוק, תצביע לטסים באגרסקו, טוב?
   ד”ש לבייביסיטר..

5. מאת רון:
   שני, 26 לדצמבר 2005 בשעה 19:48

   כמי שמתכוון להמשיך ולהצביע מרצ בבחירות הקרובות כבעבר, ומאידך מעריך מאוד את פועלו של רומן ברונפמן בכנסת, אני מניח שיש עוד רבים כמוני המעדיפים להצביע למפלגה שבוודאות גדולה מאחוז החסימה ומטפלת בנושאים רבים. אם כל-כך ברור לכם שרומן מביא עימו לפחות שני מנדטים, מדוע שלא תשכנעו את מרצ לרוץ ברשימה משותפת (או אפילו להתאחד…)?

6. מאת רחלי:
   שני, 26 לדצמבר 2005 בשעה 22:28

   אני מבינה את המתלבטים בלבטים מסוג זה ויחד עם זאת לא מבינה אותם כלל!!! זה ממש כמו לרצות להנות מצל הדקלים וטעם התמר, אבל לשתול דקל-קוקוס בחצר. זה סוג של דקל, אבל “עקר”. הוא יפה מאוד כעץ נוי.
   ח”כ ברונפמן הראה עשיה בפועל. הראה את עצמו כחלק בלתי נפרד מאנשים הנאבקים על זכויות כאלו ואחרות. הוא לא היה סתם עוד פרצוף אחד מ-120. נכון, יהיו כאלה שיעדיפו ללכת על בטוח ולהצביע למרצ או לעבודה או קדימה או לא יודעת מה. אבל… יהיו רבים מאוד שיצביעו לפי מה שבטוח באמת- מה שבטוח באמת הוא שכאשר ל”הבחירה הדמוקרטית” יהיו לפחות 4 נציגים בכנסת הבאה, נראה עשיה פי 4 יותר ממה שהיתה עד היום!!! תחשבו כמה זה המוןןןןןן!!

7. מאת רון:
   שלישי, 27 לדצמבר 2005 בשעה 00:07

   וגם ציינתי שאני מעריך מאוד את פעילותו של רומן ברונפמן. אשמח מאוד אם למפלגת “הבחירה הדמוקרטית” יהיו מנדטים רבים לטובת כולנו.

   וכל זה אינו סותר את אהדתי גם למרצ, לפועלה ולמספר אנשים בה. ולכן תהיתי מדוע שתי המפלגות אינן יכולות להשתלב באופן כלשהו (על בסיס הערכה ריאלית לכוחן האלקטורלי הצפוי). האם קיימת בעיה מהותית לגבי זה? האם מישהו רואה בכך חיסרון אלקטורלי? אינני בקיא מספיק במה שקורה בתוך המפלגות כבעבר והייתי שמח לקבל תשובה עניינית ומפורטת עד כמה שאפשר.

   בהצלחה.

   נ”ב
   גם סמל הפרח מוצא-חן בעיני, במיוחד הוא מזכיר לי את סמל הפרח של מפלגת רצ של שולה בעבר

8. מאת רועי דלח:
   שלישי, 27 לדצמבר 2005 בשעה 01:14

   רון היקר,

   גם אני כמוך הצבעתי עד עכשיו באופן קבוע למרצ, ואני גם בטוח שעשיתי בכל פעם את הבחירה הנכונה ולרגע לא מצטער על כך. לצערי, ועם כל ההערכה והכבוד שאני רוכש לד”ר יוסי ביילין, מאז מינויו ליו”ר המפלגה מרצ שינתה את פניה, לא רק מבחינת האנשים שכבר לא איתה, אלא בעיקר בגלל סדר-היום האזרחי-חברתי שנעלם כלא היה.

   בניגוד לד”ר ביילין, אני סבור כי השפעתה של מפלגת שמאל קטנה על המציאות המדינית-ביטחונית היא בשוליים, ויחד עם זאת מפלגה כזאת נהנית מפוטנציאל אדיר לעשות מהפכה לא פחות חשובה - במציאות האזרחית-חברתית שלנו. זה היה הדגל הגדול שמרצ שלנו נשאה מאז הקמתה, אך לצערי המעבר של ביילין למרצ ובחירתו המהירה ליו”ר המפלגה הביאו לכך שמרצ הפכה להיות מפלגה בדמותו, במקום שהוא יהפוך להיות מנהיג בדמותה. על-כן אני סבור שהפילוג של ברונפמן ממרצ - למרות שמנסים להציג אותו כ”טבעי” לאחר שהבחירה הדמוקרטית הגיעה להסכם על ריצה משותפת עם מרצ לקדנציה אחת - נובעת לא פחות מכך מן התחושה שבמרצ כפי שהיא נראית כיום לא ניתן להוביל קו אזרחי-חברתי ברור. המפלגה נהגה לדעתי בחוכמה כאשר החליטה לקחת את הנושאים האלה על כתפיה, וכעת התפקיד שלנו - אם אנחנו מאמינים שיש מקום למפלגה עם סדר-יום אזרחי במפה הפוליטית שלנו - זה להפוך את הבחירה הדמוקרטית לאלטרנטיבה אמיתית עבור כל מי שתמכו בעבר במרצ של שולמית אלוני והמשיכו לאחר מכן עם מרץ של יוסי שריד. מרצ של ביילין, בלי שולה, בלי שריד, בלי ברונפמן, יעל דיין ואחרים, ולמרות האנשים הטובים שעוד נותרו בה, היא מפלגה שאין לה מקום במפה הפוליטית כמפלגה נפרדת, היות שהיא לא מייצגת שום דבר שנבדל ממפלגת העבודה של עמיר פרץ, והקמפיין שלה “ביילין יחלק את ירושלים” שמנסה בכוח להבדיל אותה ממפלגת העבודה (ושוב מרכז הכובד הוא בפן המדיני בלבד) לא מצליח אפילו להבדיל אותה מקדימה של אריאל שרון. אנחנו נוביל דרך - ומי שמאמין בה יצטרף אלינו, ואני בטוח שגם יתקבל בברכה.

   לתהליך השלום אני לא דואג, ראשית כי על-פי כל הסימנים בכנסת הקרובה יהיה רוב חסר-תקדים להסכם עם הפלסטינים (קדימה, עבודה, מרצ, שינוי, הבחירה הדמוקרטית ומפלגות ערביות), ושנית כי אני בטוח שהמפלגה תתמוך בכל הסכם שלום שיביאו קדימה או העבודה. זו התרומה הצנועה של מפלגת שמאל קטנה לתהליך שלום, וגם בנושא הזה מרצ לא יוכלו לעשות שום דבר טוב יותר מאיתנו הניסיון של ביילין להידמות למי שעם 3-4 מנדטים הולך להוביל את התהליך עם הפלסטינים הוא לדעתי מגוחך. אני בטוח שהריצה במסגרת נפרדת תאפשר לברונפמן להוביל את המהלכים שלו אף ביתר שאת, ואת השותפים שלנו כבר נמצא לאחר הבחירות, ומרצ היא כמובן שותפה רצויה. אני פשוט מרגיש שאם הקול שלי ילך לבחירה הדמוקרטית הוא יהיה שווה יותר - מבחינה זו שהוא יביא לתוצאות טובות יותר בשטח מבחינה כמותית וגם איכותית. במצב הפוליטי שנוצר אני לא רואה שום סיבה אמיתית להצביע מרצ, למעט התחושה שיכולה אולי להיות לנו לעתים ש”הכי טוב בבית” - אבל זו הסיסמה של הליכוד והיא מיועדת כנראה לאלה שרגש השייכות אצלם חזק יותר מהערכים ומהתבונה. אני רוצה להאמין שאנחנו לא כאלה.

   לגבי מה שדן אמר בעניין אחוז החסימה - אני סומך עליו בנושא הזה, אבל עדיין חושב שזה יהיה פספוס אדיר אם רוב הקולות של המפלגה יגיעו מציבור עולי ברה”מ לשעבר, בתור מפלגה שמדברת אל כולם באופן שווה וגם עושה לטובת כל אזרח באשר הוא ((ולו משום שהציבור הזה מהווה אחוז קטן יחסית מקהל הבוחרים - כמובן ששום דבר אישי…).

   אם נצא מהעובדות שדן הביא באשר לסקרים, נוכל ללמוד מכך שלכאורה אין לנו היום אפילו שני מנדטים מהציבור של דוברי עברית. עם זאת, אני מוכן להישבע שהסיבה לכך היא ש-90% ויותר מן הציבור הישראלי כלל לא שמעו על המפלגה החדשה, ולבטח שאינם מכירים את ערכיה ואת פועלה. אפילו לגבי מצביעי מרצ אני בספק כמה מהם מודעים לפיצול ולהבדלים בין המפלגות.

   בהקשר זה אנחנו חייבים לזכור שלעובדה שאנחנו לא עוברים את אחוז החסימה בסקרים יש משמעות - והיא שרוב ציבור הבוחרים לא סופר אותנו. אולי זאת ההזדמנות לקרוא לחברי המפלגה - בצד העשייה החשובה - להשקיע זמן הולם גם בהופעות בתקשורת ובפעילות בשטח, כשהמטרה היא לעבור את אחוז החסימה בסקרים כמה שיותר מהר! למה זה חשוב? מפני שהרגע שבו ניכנס לעיתון כאחת המפלגות שתרכבנה את הכנסת הבאה - יתחילו לספור אותנו - ומרגע שיספרו אותנו נוכל למשוך אל המפלגה ראשית כול רבים מן המתלבטים, ושנית גם לא מעטים מבין אלה שלכאורה כבר החליטו; כל עוד אנחנו לא עוברים את אחוז החסימה לפי העיתון, הבוחרים ה”טבעיים” שלנו ילכו (בהיעדר ברירה טובה יותר שהם רואים לעין) עם קדימה, העבודה, מרצ ושינוי.

   רועי.

9. מאת רון:
   שלישי, 27 לדצמבר 2005 בשעה 11:34

   קודם כל תודה עבור התשובה המפורטת. זה למעשה מה שציפיתי

   נובע מכך שהכשל של “הבחירה הדמוקרטית” הוא באי חדירתה למודעות הציבור הכללי, ואין כל-כך הרבה זמן עד הבחירות, כך שצריך לעשות משהו רציני בנושא. לדעתי הדבר אפילו לא אמור לפעול נגד מרצ ברמה העקרונית אם הוא נעשה על-ידי הצגת הצד החיובי (ויש לרומן קבלות).

   לדבי מה שכתבת על מרצ, אכן יש משהו בכך, אך יש לזכור שכוחו של ביילין במפלגה מוגבל כפי שצריך להיות במפלגה דמוקרטית ויש גם עשיה אחרת. נקווה שקנאת סופרים תרבה חוכמה…

   מהי דרך-אגב עמדת מרצ לגבי המשך השיתוף עם “הבחירה הדמוקרטית”?

   אני נמצא כרגע קצת רחוק ממהלך העניינים (בגולה…) אבל אשמח לעקוב ולראות התפתחויות חיוביות.

10. מאת רחלי:
    שלישי, 27 לדצמבר 2005 בשעה 12:25

    אני דוקא נגד “תקיפת מתחרים”. להצגת איכויות מובהקות, שאינן שנויות במחלוקת, יש, לדעתי, הרבה יותר עוצמה.
    כל אחד וכל פרט הוא כלי במשחק הזה. להעלות את המפלגה לתודעה הציבורית, אפשר בכל שיחה, מפגש, צ’אט ופורום רלוונטי.

11. מאת דן גולדנבלט:
    שלישי, 27 לדצמבר 2005 בשעה 12:57

    מספר דברים.
    א. רועי, לא יכולתי לכתוב תשובה טובה מזו. סחתיין ותודה!
    ב. שילוב של הבחירה הדמוקרטית במרצ מחליש את הבחירה הדמוקרטית. הרוסים לא אוהבים את ביילין ולא יצביעו לתנועה שהוא ראשה. מה גם שעם כל הבעיות שיש היום במרצ אני לא רואה אפשרות ריאלית להשתלב שם.
    ג. פנייה של רומן, בצורה עצמאית לציבור הרוסי האינטיליגנטי, הליבראלי וכן לפנסיונרים מחזק את המחנה של כולנו וזה חשוב.
    ד. אנחנו אכן לא מספיק במודעות של הציבור אבל זה ישתנה. אנחנו עובדים על הקמפיין ועל הרשימה. ברגע שזה יגובש אנחנו נעשה מסיבת עיתונאים, נודיע לציבור על הריצה שלנו והמספרים יתחילו להשתנות. אנחנו גם נפרסם בצורה נרחבת אבל ממוקדת באינטרנט וזה גם ישנה את המצב. ה. מצד אחד, שלושה חודשים זה לא הרבה זמן אבל מצד שני, במציאות הפוליטית הישראלית, זה עידנים! יש הרבה עבודה אבל המשימה אפשרית בהחלט ואנחנו נצליח בה.

12. מאת gideonb:
    שלישי, 27 לדצמבר 2005 בשעה 15:38

    מרץ כבר חסרי מרץ
    אין ספק שכרבים וטובים בשמאל הישראלי, גדלנו על מרץ כמפלגת שמאל חברתית, אבל לא יעזור כלום שמרץ כשלה.
    האם המותג של המפלגה מספיק חזק, התשובה היא לא,
    אנחנו חיים במדינה שאנשים צריכים להיות שלמים במעשייהם, מרץ התחמקה מהסרבנים מהשמאל בצורה טוטאלית, צריך להסתכל על הצד השני בשביל להבין את ההבדלים. בין היחדים אם לא היחיד שתמך בהם היה רומן ברונפמן, פה היינו התשובה לקוצו של החוד, במעשים ברגעים הקשיים, ולא בקשקושים בכלל, אני מוכרח לציין שאני מאמין שזה טעות להחזיק את דגל הליגליזציה לסמים כלים, כחלק מראש סדר העדיפיות, למרות שיש צורך לפתור את הבעיה היא יוצרת אנטי לבוחרים, וצריך לחשוב על זה שנית.
    הבחירה היא באנשים שהוכיחו את דבריהם במעשים, אנשי עקרונות, שיש מעט מידי בפוליטיקה הישראלית
    הקול שלי בטוח

13. מאת רחלי:
    שלישי, 27 לדצמבר 2005 בשעה 15:49

    מי אמר שנושא הלגליזציה הוא בראש סדרי העדיפויות? זה לא כך. זה חלק אחד מרבים שמרכיבים את סדר היום של המפלגה. אני יכולה לומר שמאוד נוח לי לדעת שיש מי שמטפל במגוון רב של נושאים חשובים, שזוכים לפחות ממחצית תשומת הלב בקרב המפלגות הגדולות.

14. מאת אמיר:
    שלישי, 27 לדצמבר 2005 בשעה 23:19

    מי אמר שנושא הלגליזציה [של סמים קלים (א)] הוא בראש סדרי העדיפויות? אף אחד. אבל הנושא הזה עולה כל הזמן כאן.
    זה לא נושא כל-כך מושך, ואני מסכים עם גדעון שזה יוצר אנטי לבוחרים. אין בטענה זו משום הורדה בחשיבות הנושא בעיניי, אלא משום הצטרפות לקריאה לחשיבה מחודשת על אופן הצגת הנושא כחלק ממטרות המפלגה. יש דברים שמותר לעשות רק למען משיכת קולות הבוחרים ולכל אחד הגבולות שלו. נראה מה קברניטי המפלגה יחליטו.

    בכל מקרה, גם הקול שלי כבר נמצא בכיוון הבטוח.

15. מאת דן גולדנבלט:
    שלישי, 27 לדצמבר 2005 בשעה 23:36

    סחתיין לכל הכותבים. אחלה תגובות ברמה!

    תודה

    דן

16. מאת Lev:
    רביעי, 28 לדצמבר 2005 בשעה 12:02

    כל הכבוד על האומץ, הנחישות והתעוזה.
    המון בהצלחה, וזכרו שבלי קשר לתוצאה, אין לכם ולא היה לכם מה לחפש במרצ, שהפכה למפלגה של סדר-יום אחד בלבד, ז’נבה ורק ז’נבה.

17. מאת רחביה ברמן:
    רביעי, 28 לדצמבר 2005 בשעה 18:53

    אהלן אמיר.
    הסיבה שנושא הלגליזציה (או ליתר דיוק, אי-הפללה) של משתמשים בוגרים בסמים קלים עולה כאן היא שהבחירה הדמוקרטית מנסה, בין השאר, למשוך אליה לפחות חלק מהציבור שבבחירות האחרונות הצביע לעלה ירוק.

    ממש לא מדובר במחטף פוליטי ציני, אלא בפנייה טבעית מצד ח”כ שייצג את עניין הציבור הזה כפי שלא עשה אף חבר כנסת בישראל מעולם. זה גם הדבר הטבעי ביותר, לאור העובדה שדן, כיום עוזרו של רומן ומועמד להיות ח”כ מטעם המפלגה בכנסת הבאה, היה בבחירות הקודמות מספר 2 בעלה ירוק.

    וזה לא רק דן - רוב ההנהגה הבכירה של עלה ירוק מהבחירות הקודמות התפקדה לבחירה הדמוקרטית, כולל המועמדים מספר 3 ו-4 לכנסת, וכן דובר עלה ירוק ד’אז, עבדך הנאמן, הוובמאסטר והאחראי הטכני שלה, ערן ורד, וכמובן רוני חוגרי (אחראי פעילים בעלה ירוק שהיה אחד מאלה שהחזיקו את מטה הבחירות על הכתפיים).

    אנחנו מקווים לשכנע חלק גדול מאלה שבטחו בקו שהובלנו בבחירות הקודמות, שהבחירה הדמוקרטית היא הצעד הטבעי הבא, שכן רומן היה, באופן כמעט מושלם, כל מה שעלה ירוק יכלה לבקש בח”כ.

    האמת היא שזה טיפה אירוני שאתה מציין לשלילה את הבלטת עניין שינוי חוקי הסמים, כי את הציבור של עלה ירוק אנחנו צריכים לשכנע בדיוק בהיפוכו של דבר - שזה לא נושא שולי מדי כאן. אבל זה לא, ויש לי יסוד להניח שהמצע של הבחירה יביע זאת בצורה ברורה שתשכנע את כל מי שאמת פתוח לשכנוע.

    אז בוא תצטרף אלינו גם אתה. כי עם הציבור הרוסי ועם אפילו רק חצי מהמנדט וחצי פלוס שעלה ירוק הביאו בפעם הקודמת, ועם ישראלים טובים כמוך שמתגעגעים למרצ\רץ של פעם, גם אחוז החסימה המוגדל וגם ויותר ממנו הם בהחלט בהישג יד.

18. מאת gideonb:
    חמישי, 29 לדצמבר 2005 בשעה 13:17

    רחביה שלום
    נפגשנו פעם, אני מסכים שיש בעיה עם סמים קלים בארץ, והפפללה בגינה עברה את גבול הטעם הטוב, בדיוק קראתי בעיתון על הגשת כתב אישום על כמויות אחזקה זניחות.
    העניין הוא לא שלא צריך לקדם את הנושא, ואני מצדיע לרומן על תמיכתו בנושא, הבעיה היא שבעיני צריך קצת להיזהר שהמפלגה לא תיתפס כעלה ירוק שתיים, בסופו של יום הציבור זוכר רק את המסר של עלה ירוק בנושא הסמים.
    אל כן בבחירת המסרים שי צורך לראות איזה מסר הולך לאיזה קהל.
    פתאום נפל לי רעיון גרפי עם ההרגשה היא שהמסר של עלה ירוק צריך להיות מאוד חזק, אז אולי כדאי להפוך את העלה של הפרח של המפלגה לעלה גראס

19. מאת דן גולדנבלט:
    חמישי, 29 לדצמבר 2005 בשעה 15:07

    גדעון, אני יכול להרגיע אותך. קנביס לא יתפוס מקום ראשי בקמפיין. אבל הוא יהיה, סביר להניח, חלק ממנו.

20. מאת רחלי:
    חמישי, 29 לדצמבר 2005 בשעה 20:00

    ח”ח לנציגות המכובדת מהנהגת “עלה ירוק” שעברה מחנה. באמת יפה! עכשיו צריך להעביר גם את הבוחרים, לא? יש בעיה עם זה שעלה ירוק עדיין על המפה, אף על פי שבימים אלו היא במתכונת “ליצנית” משהו לטעמי… ואני אומרת זאת בתור מצביעה שלהם, לשעבר.
    הקמפיין כן צריך להעביר מסר ברור שרומן יטפל בנושא הסמים הקלים בכדי שהבוחרים הפוטנציאלים שיש להם עניין בנושא יחליטו למי הם יתנו את קולם. ברור שזה לא הנושא היחיד ולא העיקרי וכו’, אבל הוא נמצא שם ויזכה לטיפול הראוי לו.

21. מאת רחביה ברמן:
    שישי, 30 לדצמבר 2005 בשעה 01:35

    ————
    “אף על פי שבימים אלו היא במתכונת “ליצנית” משהו לטעמי… ואני אומרת זאת בתור מצביעה שלהם, לשעבר.”
    ————

    Welcome to the club זו בדיוק הנקודה. היה מושלם אם הבחירה הדמוקרטית היתה יכולה לרוץ עם עלה ירוק (וגם עם הירוקים…רק 10 אלפים קולות, אבל גם זה יכול להיות ההבדל בין כן ולא) ברשימה משותפת. זה היה מחזק את שני הצדדים. למרבה הצעיר, יש מכשולים שלפחות כרגע נראים בלתי עבירים בדרך לזה.

22. מאת רחלי:
    שישי, 30 לדצמבר 2005 בשעה 08:14

    גם אני הייתי בטוחה בהתחלה שלחבור לעלה ירוק הוא הדבר הטבעי והכי נכון לעשות. אחרי הסברים (ופגישה עם מה-שמו שקילקלה עבורי את האשליה עליו…) הבנתי שעל מנת שתושג המטרה, לחבור אליו הוא הדבר האחרון שצריך לעשות. המטרה היא להגיע למצב שבו אפשר יהיה לשבת בכיף ולעשן כיף בכיף! נמאס לי לטוס לאמסטרדם על כל ג’וינט… (חחחחח…)
    עלה ירוק איבדו את מה שהיה להם והעובדה שהם עוד לא מבינים את זה, בהחלט גוזלת קולות מאלה, שהם היחידים, שבאמת יעשו משהו בפועל בעניין הזה… וחבל!

23. מאת רחביה ברמן:
    שישי, 30 לדצמבר 2005 בשעה 08:33

    מה שמו? בועז?
    וכן, יש סיבות למה חבירה לעלה ירוק לא תעזור, בסופו של חשבון. זו אחת הסיבות העיקריות שזה לא קורה.

24. מאת רחלי:
    שישי, 30 לדצמבר 2005 בשעה 09:43

    כן… מדהים איך האשליה התנפצה אצלי לרסיסים.
    יש לי אמון מלא בבחירה ברומן ודן ואני מקוה שזה ישא פרי. בסופו של דבר כולנו רוצים את אותו הדבר: ש ק ט, ש ל ו ם, ח ב ר ה מ ת ו ק נ ת…ולפעמים גם כיף.
    אני ממש מצחיקה… לא אמרתי כלום…

25. מאת רועי דלח:
    שישי, 30 לדצמבר 2005 בשעה 16:34

    גם אני ממש נהניתי לקרוא את המשך ההתכתבות. אני אתייחס לשני דברים שעלו מאז שביקרתי פה לאחרונה:

    ראשית, בתגובה לדברים של רון, אנחנו צריכים לזכור שהמפלגה עוד לא ממש קרמה עור וגידים, ולכן מוקדם לדעתי לדבר על כשל. כמוך אני מניח שהדברים ייעשו לא רק במהרה אלא גם באחריות. מובן שאין הרבה זמן, אבל יש מספיק כדי לבנות תוכנית עבודה מפורטת של מה עושים, איך ומתי, ועל-פיה לפעול עם הרבה אמביציה ואנדרנלין, ואת אלה אני מבין שיש בשפע …

    נכון שבמרצ נותרו עוד אנשים טובים בתור יחידים, אבל מלבד הקונצנזוס באשר לתהליך השלום אני כבר לא רואה בסיס רעיוני אחיד ומוצק שמגבש אותם, ואם לוקחים בחשבון שמפלגה קטנה לא יכולה לטפל בהכול, יש לי חשש עמוק - אולי סובייקטיבי - שהעמדת הסכם ז’נבה במרכז הקמפיין בהצטרף מהלכים מדיניים שיסחפו את השמאל לאחר הבחירות ישכיחו את המאבק לשינוי חברתי, או שבמקרה הטוב ידחקו אותו לקרן זווית. צריך לזכור שלמעט תמימות הדעים באשר לתהליך המדיני, בצמרת של מרצ יש כיום (ולמעשה מאז שנוסדה) חילוקי דעות כמעט בכל הנושאים העיקריים שאנחנו מעמידים על סדר-היום.

    מרגע שהמפלגות בחרו בנתיבים שונים, אנחנו אולי לא צריכים לתקוף את מרצ ואנשיה באופן אישי, אבל אנחנו עדיין נאבקים על אותו ציבור מצביעים. הדבר אולי החשוב יותר הוא שמרצ לא מצליחה בינתיים לקטוף את אותו ציבור גם מבלי ש”נפריע” לה, וזה מחזק לדעתי את הלגיטימציה שלנו לבנות קורת גג לא רק עבור נאמני מרצ האחרונים, אלא בעיקר עבור אלה הרבים שנטשו אותה, תחילה לשינוי ועכשיו - בלית ברירה - לקדימה והעבודה. כאלטרנטיבה, אנחנו לא ניקח על עצמנו להוביל את תהליך השלום בצד תמיכה בשינוי חברתי, אלא להוביל במלוא המרץ שינוי חברתי, בצד תמיכה בלתי-מסויגת בתהליך השלום. מסתבר שלהבדל הקטן והסמנטי הזה לכאורה - כשהוא מגיע למבחן המעשה - הוא הופך עולם ומלואו. הפעם לא יקנו אותי עם חוק הדיור הציבורי (כי על כך כבר תיגמלתי אותם בקולי בעבר), ואף אחד שם לא אומר לנו בינתיים מה היעדים הבאים חוץ מאמירות כלליות ש”אנחנו מחויבים לנושא של זכויות אדם”.

    לעניין הקנביס, המדיניות הכללית של המפלגה היא שקיפות ובהקשר הזה אני לא חושב שצריך לנהוג אחרת. אחד הדברים הנפלאים במפלגה הוא שאנחנו אומרים מראש מה נעשה וגם עושים מה שאומרים, ולכן לאי-ההפללה של משתמשים בסמים קלים יש לדעתי חלק חשוב בקמפיין, ואחרת גם לא תהיה לנו הלגיטימציה לפעול בעניין בכנסת. יחד עם זאת, אני מזדהה עם האנשים שהביעו חשש שהדבר יפגע במפלגה ואולי ירחיק ממנה מצביעים יותר ממה שיביא (ואולי לא), ועל כל פנים יזהה את המפלגה עם עניין זה בעיקר. מה לעשות, המילים “סמים”, “סמים קלים”, “מריחואנה” או “קנביס” נשמעות ומהדהדות חזק יותר מאשר שמירת החופים ואנטנות סלולאריות, וכל תשדיר בחירות בנושא, בצד יכולתו לסחוף אחריו אנשים רבים, עלול להטיל פצצה על חלק ניכר מהציבור שאליו אנחנו מכוונים.

    לכן אני בדעה שהדרך הנכונה לפעול בנושא הזה אינה לצמצם את כמות ה”פצצות”, אלא להשתמש בפצצות חכמות וממוקדות יותר. כוונתי לכך שצריך להדגיש שאנחנו לא מתכוונים להפוך את תל-אביב לאמסטרדם ואפילו לא את השימוש בסמים לחוקי, קל וחומר שהדבר גם בלתי-אפשרי פוליטית. כל שמדובר עליו הוא על אי-הפללה של מי שהשתמשו בסמים קלים וקילקלו לעצמם בשל כך את החיים - לא בגלל השפעות הסם אלא בשל חדירתה של המדינה לכל מקום בחיינו, גם כאשר הדברים נעשים במקומות שבהם למדינה אין מה לחפש ובוודאי שלא על מה ולמה להפליל. המסר הזה הוא פועל יוצא של התפיסות הגלובאליות של המפלגה בעניין חברה אזרחית וזכויות אדם, ואני גם מאמין שמסר מרוכך וברור שיתמקד בפן הענישתי (כפי שאכן קורה בינתיים - רק צריך להיזהר שלא ליפול בתעמולת הבחירות) יצליח לאחד תחת המפגה כמות גדולה יותר של מצביעים מאשר כל אחת משתי הקיצונויות האחרות.

26. מאת רחלי:
    שישי, 30 לדצמבר 2005 בשעה 18:11

    נדמה לי שקצת נסחפנו….
    אישית, אני בעד ליגליזציה ושל סמים קלים בלבד. עניין יצירת הרתיעה מתמיכה בגין זה בלבד לא ברור לי. אני מבינה רתיעה מהי. אצלי היא התעוררה כשעלה נושא חלוקת המזרקים. אני מודעת לצורך בחסך התפשטות מחלות ולכל הערך המוסף שהנושא מביא איתו אבל זה נתפס אצלי רחוק אלפי שנות אור מנושא עישון חומר קל (שנמצא בהישג יד בכל מקרה!!!). נאורה ככל שארצה להיות, נושא חלוקת המזרקים, לא נתפס אצלי אטרקטיבי ויש לי הרגשה שאני לא היחידה.

27. מאת ליאור לובלסקי:
    חמישי, 05 לינואר 2006 בשעה 14:17

    נושא חלוקת המזרקים הוא מרתיע, אכן. הקישור לנרקומנים, דם מחלות, דעיכה וכו’ לא סימפטי.

    גם הציבור התומך מעדיף להדחיק. אבל צריך להגיד את האמת בפנים - ההתעלמות היא פשע של החברה שלנו נגד עצמה. הפחתה של הידבקות במחלות, הפחתה של פציעות (אם מזרק בוריד מפחיד אותך, תנסי לדמיין מזרק קהה בוריד ואת הפציעות המזעזעות שהוא גורם).

    בימים שלי בעלה ירוק זכורים לי הדיונים האינסופיים עם כל הסביבה והחומות שאנשים העמידו בשיחות ברגע שעלה נושא ה”סמים”. הפחד שנבנה במשך דורות מצמית (סליחה על המילה…).

    דיון על ליגליזציה מכניס למילכוד מאוד מתסכל. למרות שהדעות שלי קצת יותר קיצוניות מהממוצע, אני מסכים לתהליך האיטי של נסיון להגיע לאי הפללה. גם אם זה מעט מדי, ברור לי הפחד שיש בציבור כלפי הנושא.

    אני מאוד מקווה שהמפלגה תתפוס את המקום שמתאים לה. עם השקיעה של מר”צ לתוך חזיון השווא של ז’נווה וההתבוססות בו, חסר גוף נורמלי בשמאל - גוף עם אג’נדה, רצון והתלהבות. ובכל זאת, אני פסימי. גם כי זה האופי שלי וגם מהיכרות עם אופן החשיבה של מצביע השמאל (ומהבחינה הזו, מצביע של עלה ירוק הוא שמאל): המשפט הפופולרי ביותר ששמענו ועוד נשמע הוא “הייתי מצביע להם, אבל…”. מדיניות ברורה וכוללנית לא תצליח לענות על הדרישות של כולם. והמצביעים הפוטנציאליים שלנו דורשים את הכל. זאת אחת הסיבות להצלחת המפלגות העמומות לאורך השנים. הכמות העצומה של תומכי עלה ירוק קלאסיים שהצביעו לשינוי תעיד על זה.

    בלה בלה בלה

    כמו כל מערכת בחירות, אני מקווה שתהיה התפכחות בצד שלנו. כמו בכל מערכת בחירות אני פסימי. אבל יש תקווה… צריך לחפש את הצורך ולענות עליו, גם אם נאלץ לעשות קצת קצת שקר בנפשנו. ממש קצת.

28. מאת רחלי:
    חמישי, 05 לינואר 2006 בשעה 21:23

    יופי!! עוד עלה ירוק אחד!! טיפין טיפין וכולכם פה.
    אני מבינה את הפסימיות, שמקורה למעשה בחששות של “מה אם…” אך אין מה לעשות. זו המציאות וזו ההתמודדות הנדרשת.
    דן הגיב בבלוג הזה פעם לאחד המגיבים וכתב לו משהו כמו, שההתמודדות דומה לריצת מרתון ולכן מי שבנוי לריצות 100 מ’, שישאר בבית.
    אז כמי שבא מעלה ירוק, אתה בטח מכיר את דן ואת כל היתר ואתה כנראה לא רק בנוי לריצות ארוכות אלא גם בעל נסיון ולכן יופי שאתה פה ויש עוד כמוך. שורש העניין הוא שצריך עוד…. ועוד…. ועוד.
    “עוד לא אבדה תקוותנו……..(התקווה בת שנות 2000)… להיות עם חופשי!”.

29. מאת נועם:
    שישי, 06 לינואר 2006 בשעה 18:30

    אם אכן קיימים סקרים לפיהם עוברת המפלגה את אחוז החסימה,זה יכול בהחלט לעזור להרבה מתלבטים אם תפרסמו את אותם סקרים ספציפיים. אני אומר את זה כמישהו שבעצמו שוקל בחיוב הצבע לבחירה הדמוקרטית אבל כרבים אחרים חושש לקולו שמא יתבזבז.
    ובאותו נושא, האם תשקלו הסכם חלוקת עודפים עם מרצ?

30. מאת רחביה ברמן:
    שבת, 07 לינואר 2006 בשעה 13:42

    היי נועם.
    נושא הסכמי העודפים בוטל בכנסת היוצאת. יתרה מזאת, גם קודם, מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה לא יכלה להעביר את קולותיה בהסכם עודפים, ולא יכלה להיבנות מעודפים כדי לעבור. צריך היה לעבור נטו, ורק אז אפשר היה להתחיל במסחרה.

31. מאת נועם:
    שבת, 07 לינואר 2006 בשעה 14:47

    אומנם ידעתי כי הסכם העודפים היה תקף רק עבור מפלגות שעברו את אחוז החסימה, אבל לא עודכנתי בעניין ביטול ההסכם… למה בעצם עשו את זה? מאיזה סיבה? הסכם העודפים הבטיח שמה שפחות קולות יבוזבזו, מה שהכי נכון מבחינה דמוקרטית…

32. מאת דניאל:
    שבת, 07 לינואר 2006 בשעה 16:49

    או קיי.
    מערכת הבחירות 2002-2003: דן גולדנבלט הוא מס’ 2 ב”עלה ירוק”. הוא ובעז וכטל מבטיחים: מה, בטח שנעבור!! 4 מנדטים מינימום. אין שום סיבה, לחבור למפלגה אחרת כלשהי. והתוצאה: “עלה ירוק” מקבלת, פחות מארבעים אלף קולות (קרוב לשלושים ושמונה אלף, אם זכרוני אינו מטעני - אחוז-החסימה אז: למעלה מארבעים ושבעה אלף) - למעלה ממנדט שלם, הולך לאיבוד לשמאל (לא שזה שינה הרבה, לחושך התוצאות אז… אבל, עדיין),
    מערכת הבחירות 2005-2006: דן גולדנבלט הוא מס’ 2 ב”בחירה הדמוקרטית”. הוא ורומן ברונפמן מבטיחים: מה, בטח שנעבור!! - -
    להמשיך?

    ואחוז-החסימה עוד ע ל ה מאז! כיום, אפילו שישים אלף קולות, ספק אם יספיקו (אם אינני טועה - גם בכך, לא יהא די). אז בתור מי, שמזדהה בהחלט, גם עם “עלה ירוק” ומצעה וגם עם “הבחירה הדמוקרטית” ומצעה, אני שואל: מדוע לא ללכת יחדיו? איזו סיבה ביקום, יש לנגעים בדבר, לסרב להקים רשימה משותפת - של שתי המפלגות הנ”ל ושל ארגונים נוספים, בכל המרחב הפוליטי הרלוונטי (כוונתי, ארגונים ואישים חוץ-פרלמנטריים, המזוהים עמנו ושיהיו נכונים, להיכנס לתוך העשייה הפרלמנטרית) - כזו, ש*באמת* - ולא רק בדיבורים ריקים ובשבועות-סרק - תקבל 4~5 מנדטים ו*באמת* תוכל להשפיע?

    אחוז-החסימה, עומד כיום על (בערך) שלושה מנדטים. ההצבעה: בפתק אחד. כולם תמיד “נורא בטוחים”, שיעברו את אחוז-החסימה. עד לפרסום התוצאות. הגיע כבר הזמן, להתבגר על כל-מיני זני אגו וסכסוכים, לנשום עמוק ולהתחיל לשתף-פעולה.

    רשימה משותפת, היא צו-השעה.

33. מאת רחלי:
    שבת, 07 לינואר 2006 בשעה 22:40

    דניאל, זה מאוד פשוט. אם כבר חוברים עם קרקס, עדיף לחכות לסיבוב ההופעות הבא של “מדראנו”!!!
    עלה ירוק, רק בחודשים האחרונים “השכילו” לתת הופעות מרשימות של חוסר רצינות, ריקנות מתוכן וליצנות ראויה לשמה.
    בריצה הקודמת שלהם השתקפה הרבה יותר רצינות ששכנעה את המון המצביעים שאכן יש סכוי לממש את מה שעבורו הצבענו. אתה באמת יכול לומר היום, שאתה מרגיש שעלה ירוק פועלת/תפעל לקידום הליך אי ההפללה? אני בספק…
    תאמין לי, שצר לי מאוד להיות בתחושה הזו, אבל זו האמת, גם אם אינה נעימה.
    אין כל פסול ברשימה משותפת, אבל בהחלט תלוי עם מי ומה תרומתו תהיה לקידום כל מטרה שהיא..

34. מאת רחביה ברמן:
    שני, 09 לינואר 2006 בשעה 10:26

    נועם - אני לגמרי לא בטוח שיותר דמוקרטי שאני אצביע למפלגה א’ ואמצא את עצמי תורם קול למפלגה ב’. אולי אני מתעב את מפלגה ב’? אולי הייתי מעדיף לשים פתק לבן מאשר לתרום למפלגה ב’ את קולי?

35. מאת דניאל:
    שני, 09 לינואר 2006 בשעה 13:40

    רחלי,
    מה עוד ישן?
    “עלה ירוק” היתאיי מפלגה קרקסית וליצנית, מיום-היווסדה ועד עצם היום הזה. שום חדש. משום כך לא הצבעתי להם, בסופו-של-דבר, לפני שלוש שנים. יחד עם זאת - אוקיי, אני מקבל שאולי מהם, באמת רצוי ועדיף להתרחק. אבל, עדיין - רצוי וכדאי לחבור ל*מישהו*, מן הארגונים וזעיר-המפלגות, המצויים בסביבתנו. כמו גם להתחיל - עכשיו - להציף את השטח. כמעט אף-אחד עדיין לא שמע, בכלל, ש”הבחירה הדמוקרטית” לא תמשיך לרוץ, יחד עם מר”צ! אני אומר - צריך להתחיל לפעול תכל’ס = לא ברשת-האינטרנט (או לפחות, לא רק). אני מוכן, בשמחה, להעמיד דוכן במרכז ירושלים וגם לנסות ולארגן, משהו כאן בקמפוס הר הצופים (בכפוף, כמובן, למגבלות עריצות-צויו הגחמניים, של הנשיא המקומי, הר מנחם מגידור). על כולנו להתחיל לצאת לשטח - קודם-כל (כמובן) דוכנים, כמו גם פליירים, סטיקרים, פלריגים וכיוצא-בכל-אלה, זאת לצד כמה שיותר הופעות בתקשורת. אולם, יחד עם זאת - אם לא נחבור, לגופים נוספים - אני חושש מאד, מאד מאד, שכל עמלנו - יהיה לריק.

36. מאת רחלי:
    שני, 09 לינואר 2006 בשעה 15:20

    בראש ובראשונה לי מאוד נעים “לשמוע” את המוטיבציה והרצון הטוב מבין השורות. ניכר כי אתה באמת רוצה לראות את החזון מתקיים…
    חשוב לציין כי רשימתו של ברונפמן טרם פורסמה לנו ולפיכך אנו לא יודעים מי הנפשות הפועלות שיובילו את המערכה הזו, שבהחלט אינה פשוטה!! יחד עם זאת, אנו כן יודעים כי ברונפמן, ברחוב הרוסי, עובר את אחוז החסימה. כל עמל שלנו, יהיה להוסיף כוח טוב ונכון…. קולות לא ילכו לאיבוד ואף אחד פה לא מבזבז ולא יבזבז את זמנו לשוא.
    אני לא יכולה לדבר בשם אף אחד מנציגי המפלגה אבל ברור, שעלינו להמתין לפרסומה של הרשימה ולהצגת האסטרטגיה המתוכננת. יושבים שם אנשים שאני בהחלט מחזיקה מהם וממתינה, בדיוק כמוך, למוצא פיהם. אני סומכת עליהם ובוטחת שגם ה”שתיקה” העכשווית נובעת מסיבה ואינה סתמית או רשלנית.
    על כל פנים, מאוד מאוד כיף לי לדעת שיש תומכים נלהבים כמוך. אנחנו לחלוטין באותו כיוון ולי נראה שזה כיוון ההצלחה…

לכתוב תגובה