מפלגת הבחירה הדמוקרטית

מי שמכיר אותי באמת יודע שהשתיקות שלי הן הדבר הגרוע מכל.
כשאני מתאכזבת, מתיאשת, אני מאבדת עניין ופשוט שותקת. שתיקה רועמת שאומרת הכל.
חדר 8 בבי"ח דנה, איכילוב, בשבוע שעבר. מיקרוקוסמוס חברתי משהו.
מוחמד ואביו, מעזה. לוהיי וסבתו ערבים תושבי ישראל. אבי ואימו מחולון ואני עם הבן שלי.

מה אני יותר? ימין או שמאל?...
השמאל הכרחי כשרוצים לעקוף, אבל הימין חשוב אם פתאום אצטרך את השוליים.
מתחת לחופה בעלי ענד לי את הטבעת על אצבע ימין, אבל לי יותר נוח לענוד אותה על יד שמאל.
אני עונה לטלפון באוזן שמאל (בגלל העגילים), אבל כותבת ביד ימין.

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה פרטית, יומיומית, שגרתית שעוברת עלי כבר כמה חודשים.
אני גרה בישוב נחמד וקטן בשרון. עובדת בלב ת"א. לא הרבה זמן. משהו כמו 6 חודשים. ההתחלה היתה לי מאוד מאוד קשה. תוך שבועיים חטפתי זיהום בדרכי הנשימה. האויר בת"א אחר. פשוט אחר. הוא סמיך יותר, חם יותר, מזוהם יותר. חבר תל אביבי טוב אפילו צחק כשהתלוננתי באוזניו וכינה אותי "ילדה טובה מהפרובינציה" (הוא בטח התכוון לפרברים). תל אביב, לב המדינה, לב פועם וחי ולא נח לרגע, אבל הוא אפור.

חבר נתן לי היום את המפתחות לרכב שלו, שעבר שיפור מכני "קל". אאודי חדשה עם קיט מנוע משופר ואינטר קולר בבניה אישית. נתן לחתול(ה) לשמור על השמנת. לקחתי, חגרתי וחמושה במשקפי שמש ושיער אסוף היטב, יצאתי לכביש. חברים, עדיין לא המציאו בשפה העברית את המילים שיעשו צדק לתחושה!!!

ראיתם את הפרסומת של המילקי? אל תשאירו אותו לבד אפילו לרגע אחד!!! אני מתכוונת לילד. אל תשאירו אותו לבד מול המסך הארור. אפילו לרגע אחד.
לא הודיעו שזה סופי, שירדנו מהפסים טוטאלית. עלמה צעירה, סקסית, בבייבידול, מתרוצצת ברחבי הבית לשמור על המילקי שלה. האמת, שכל הפרסומת לא הסתכלתי על המילקי אפילו פעם אחת! רק על דברים אחרים..

נניח, רק נניח, שהיה לי מאוד משעמם בחיים והייתי מחפשת ריגושים חדשים. נניח שהייתי מנהלת רומן ומגלה עולמות חדשים ו"פותחת עיניים" ומחליטה לעזוב את בעלי.
גרושה, חד הורית, אם לשניים. נלחמת על כל זכות שרק מגיעה לי, ובצדק! הנחה במיסים, ארנונה, חינוך הילדים (גן ובי"ס), רוצה גם כל מה שמגיע לי מהביטוח הלאומי ומזונות, הנחה בחוגים לילדים ואפילו אחת לשנה, מענק לרכישת צרכי הילדים לביה"ס. להרוויח כמעט כמו עכשיו אבל לשלם חצי ולפעמים פחות מזה כמעט בכל מקום.

החיים שלי קשים. יצא לי ילד ממש ממש חכם. חוץ מהעובדה שאני "מאוד אובייקטיבית", יש לי מסמכי איבחון, שמתעדים ומאשרים את היכולות והישגים השיכליים שלו לצד הפרעת קשב וריכוז (לא ADHD). אם להודות על האמת, אני לא ממש יודעת כמה המבדקים הללו אמינים ומדויקים. אני רק יודעת, שאני מכירה את הבן שלי. הוא מדהים.